לא התכוונתי/ זה לא מה שאמרתי – על תקשורת בין כלבים
כל הכלבים התפתחו מאב משותף – הזאב. לכל הכלבים מטען גנטי משותף. ההבדלים בים הגזעים השונים הם בחלקיק אחוז מהמטען הגנטי. הבדלים אלו נובעים מהתפתחות גזעים שונים במקומות שונים בעצם, אך בעיקר מהתערבות האדם. לאורך השנים פיתחו בני האדם גזעים של כלבים בהתאם לצרכיהם. בצורה המכונה ברירה מכוונת. בשונה מהברירה הטבעית המביאה לכך שבעל החיים המתאים לסביבתו שורד, בברירה מכוונת בוחר האדם לזווג את הכלבים אשר התכונות הדרושות לו בולטות אצלם.
קחו לדוגמא את כלבי הבורדר קולי – גזע זה פותח באנגליה במטרה לרעות צאן.
מגדלי הצאן בחרו כלב וכלבה בעלי יצר חזק מהסוג שחיפשו והרביעו אותם. מתוך שגר הגורים, נבחרו הגורים אצלם היצר היה החזק ביותר ואומנו לעבודה. התהליך חזר על עצמו שוב ושוב עד שנוצר גזע בעל מאפיינים מובהקים.
במהלך השנים עבר כל גזע התאמות לצרכיו של האדם. בגזעים מסוימים נוצרו מספר קווי דם של אותו גזע. לדוגמא בכלבי הרועה הגרמני ישנם קווי דם שמוגדרים "עבודה" בעלי תכונות המתאימות לעבודה, וקווי דם שמוגדרים "תצוגות" אשר ענו על צרכים הקשורים בעיקר למראה ותכונות חיצוניות אותן חיפשו המגדלים. המעניין הוא שבשני המקרים, על אף שמו של הכלב – רועה גרמני, הדגש אינו על יכולות הרעייה של הכלב. בגזעים אחרים ניתן לראות בבירור העדפה של מראה חיצוני על פני התכונות ההתנהגותיות שהיו החשובות ביותר אצל הגזע בעבר.
רגע, אבל אמרנו שמדברים על תקשורת. אז בואו נדבר על תקשורת:
איך כלבים מתקשרים? אצל כלבים מתבססת התקשורת בראש ובראשונה על שפת גוף.
תנוחת הגוף, תנוחת האזנים, גובה הזנב ועוד, משמשים את כלבים להעברת מסרים ולתקשורת בין הפרטים השונים. העניין הוא כזה: במהלך השנים, כדי להתאימם למטרותיו, שינה האדם את המאפיינים הפיזיולוגיים של חלק מהכלבים בצורה שמונעת מהם לבטא את עצמם בצורה אידאלית.
קחו לדוגמה את כלבי צייד כדוגמת ה"באסט האונד" (המוכר גם כ"האש פאפי") מדוע יש לו אוזניים כל כך ארוכות? התשובה לשאלה נתונה בשימוש שנעשה בגזע. הבאסטים שימשו ככלבי גישוש לאיתור חיות אותן רצה האדם לצוד, מה שמכונה בעגה המקצועית "עבודת אף". אוזניים שמוטות וגדולות משמשות כ"כונסי ריח", ולמעשה ריכזו את האוויר ואתו את הריח כיוון אפו של הכלב.
בשל כך, נוצר יתרון לכלבים בעלי אוזניים ארוכות – לכלבים אלו הייתה הצלחה גדולה יותר במשימות שדרשו שימוש בחוש הריח. ומה ההמשך? אתם כבר יודעים – זכר ונקבה מוצלחים נפגשים ומורבעים. הגורים עם יכולות ההרחה הטובות יותר נבחרים לעבודה וחוזר חלילה.
טוב, אבל הבטחתי שנדבר על בעיות תקשורת! אז הנה זה מגיע:
כאמור, לאוזניים תפקיד חשוב בהעברת מסרים בין כלבים. כלבים משתמשים באוזניים כאמצעי תקשורת חשוב להעברת מסרים בעיקר רגשיים.
לדוגמא – כלבים מורידים אוזניים לאחור כדי להראות פחד . עכשיו, דמיינו לכם באסט שמנסה להראות לכלב אחר שהוא מפוחד. איך ייראו האוזניים שלו? במקרה הטוב ישנו מעט את הזווית שלהן אך לא יותר מזה. במקרה זה נדרש מהבאסט להעביר את המסר באמצעות אברי גוף אחרים כמו הזנב, תנוחת הגוף, השפתיים אופן ההליכה וכו'.
רוצים עוד דוגמה?בולדוג אנגלי ושארפיי נפגשים בגינת הכלבים. רוצה הבולדוג לראות בטחון וזוקף את זנבו למעלה. מכיוון שאין לו ממש זנב, השארפיי מתקשה לראות את זה. למרות זאת הוא מאוד מתרשם מהבולדוג ורוצה להראות לו שהוא מפחד. כלב מפוחד יכניס את זנבו בין הרגליים, אך השארפיי לא יכול לעשות זאת. הבולדוג רואה את זנבו המורם של השארפיי וחושב שזה מנסה להפגין לעומתו דומיננטיות. כך נוצרת אי הבנה או בעיית תקשורת.
או כמו שאמר השארפיי לבולדוג: לא התכוונתי/ זה לא מה שאמרתי.
